באולם תיאטרון הסימטה מוצג כעת מופע בשם "בבפנוכו ".זהו מופע הנראה כאימפרוביזציה אך יש לו טקסט כתוב עם הוראות בימוי ברורות וקבועות.
המופע מורכב משלושה חלקים.
הוא מתחיל כאשר הקהל והשחקניות יושבים ביחד במעגל כמין חוג "פסיכודרמה" ואולי "ריפוי במשחק" או טרפיה קבוצתית.
כל אחד שואל שאלות את השני ואז אחת השחקניות שיושבת כאמור במעגל בין הקהל רוצה לספר מקרה שקרה לה.היא מספרת על אדם שעקב אחריה וכן על אונס שחוותה בהיותה ילדה בקיבוץ.
בשלב זה השחקניות עולות לבמה(במקרה זה בעצם יורדות לבמה) והקהל מתיישב שורות שורות.
אחת השחקניות מספרת ומשחקת על שד שהופיע בחלומה מעליה ושהיא ראתה רק את פניו.
לכל אחד חוויות וזיכרונות ילדות. יש אירוע שקורה לילד או שהוא עד לו או שמע עליו שנשאר חרוט אצלו ויכול להשפיע עליו גם כשיגדל.הוא לא מצליח להשתחרר מחוויה זו שבילדות.זה נשאר אצלו כטראומה שלא נרפאת.
ילדה נשארה לבד בבית הספר ואמה לא באה לקחת אותה. זה השאיר משקע בילד שאינו מרפה ממנו בקלות.
הטכנולוגיה מתפתחת ויחד עמה האדם מרגיש בודד יותר ויותר.במופע מתגלים לאדם מקומות שהוא לא רוצה לדעת מהם.רוצה להוציא אותם החוצה ולשכוח מהם. נוצר מעגל.כל אחד רואה את השני ואת עצמו וזה מאפשר לו לחוות
חוויות שהיו לו יחד עם האחרים והוא יוצא לרגע קט מהבדידות.
הרבה אנשים כואבים לבד ומופע זה מאפשר להם לדעת, להראות להם שיש דרך לצאת מבדידות זו.
הסיפור שנבחר היה האונס והחלום.
במופע נבחר הסיפור כי הוא היה חלק מפרויקט שנלמד בזמן שהשחקנית המספרת למדה.
אך הוא גם יכול היה להיבחר כדי שיקשיבו לה ביתר עניין,שתמשוך תשומת לב שיתעניינו בה.
המניע בעצם הרבה יותר עמוק.הסיפור נבחר כדי לצאת מהאנונימיות,למשוך תשומת לב,כדי שהאדם שהרגיש בודד יקבל תשומת לב מהאחרים.
לאחר הצגת החלום חוזרים השחקנים והקהל למעגל ומתחיל הדו שיח.
אומר אחד המשתתפים.
"ראיית מופע זה והסיפור גרם לי לחוויה קשה לא נעימה.הוא היה מאוד אינטנסיבי. להט המשחק היה לי קשה לקבלו ריגשית-נפשית.הייתה לי סערת רגשות לא של בלבול אלא של לחץ.אלה היו חומרים לא פשוטים של החיים".
תגובה זו של האיש מהקהל מראה שהמופע השיג את מטרתו . בדיקת רגעים דרמטיים מתוך חייו האישיים מול אנשים שאתה לא מכיר.האדם פוגש את עצמו,מנסה להבין את עצמו ואת תוכו.
שלוש הן השחקניות המשתתפות במופע.
טלי ליברמן המספרת על האונס והחלום . היא עושה זאת ברגש באמינות ובכישרון .
לידה הילה שרעף-גלסר העוזרת ומשחקת את תפקיד השד שבחלום.משחקה טוב מאוד.היא החליפה במהירות הבזק דמויות ונכנסה ויצאה מהן בצורה חלקה ונכונה.היא מתרעמת על המספרת שסיפרה על מה שקרה לה ולאחר מכן בא בטענות ונותנת למאזינים להרגיש אשמים.
רינה לביא משחקת את פקיד המנחה. שואלת את השאלות ודואגת שהערב יזרום בכוון הנכון ובצורה מעניינת ומרתקת והצליחה בכך.
לראות או לא לראות: מופע מעניין ולא שיגרתי.מסקרן ומעורר למחשבה.
נכתב על ידי elybikoret , 22/6/2008 17:30
הכתבה נכתבה בחסות האפ - אתר אירועים, הצגות, הופעות
המופע מורכב משלושה חלקים.
הוא מתחיל כאשר הקהל והשחקניות יושבים ביחד במעגל כמין חוג "פסיכודרמה" ואולי "ריפוי במשחק" או טרפיה קבוצתית.
כל אחד שואל שאלות את השני ואז אחת השחקניות שיושבת כאמור במעגל בין הקהל רוצה לספר מקרה שקרה לה.היא מספרת על אדם שעקב אחריה וכן על אונס שחוותה בהיותה ילדה בקיבוץ.
בשלב זה השחקניות עולות לבמה(במקרה זה בעצם יורדות לבמה) והקהל מתיישב שורות שורות.
אחת השחקניות מספרת ומשחקת על שד שהופיע בחלומה מעליה ושהיא ראתה רק את פניו.
לכל אחד חוויות וזיכרונות ילדות. יש אירוע שקורה לילד או שהוא עד לו או שמע עליו שנשאר חרוט אצלו ויכול להשפיע עליו גם כשיגדל.הוא לא מצליח להשתחרר מחוויה זו שבילדות.זה נשאר אצלו כטראומה שלא נרפאת.
ילדה נשארה לבד בבית הספר ואמה לא באה לקחת אותה. זה השאיר משקע בילד שאינו מרפה ממנו בקלות.
הטכנולוגיה מתפתחת ויחד עמה האדם מרגיש בודד יותר ויותר.במופע מתגלים לאדם מקומות שהוא לא רוצה לדעת מהם.רוצה להוציא אותם החוצה ולשכוח מהם. נוצר מעגל.כל אחד רואה את השני ואת עצמו וזה מאפשר לו לחוות
חוויות שהיו לו יחד עם האחרים והוא יוצא לרגע קט מהבדידות.
הרבה אנשים כואבים לבד ומופע זה מאפשר להם לדעת, להראות להם שיש דרך לצאת מבדידות זו.
הסיפור שנבחר היה האונס והחלום.
במופע נבחר הסיפור כי הוא היה חלק מפרויקט שנלמד בזמן שהשחקנית המספרת למדה.
אך הוא גם יכול היה להיבחר כדי שיקשיבו לה ביתר עניין,שתמשוך תשומת לב שיתעניינו בה.
המניע בעצם הרבה יותר עמוק.הסיפור נבחר כדי לצאת מהאנונימיות,למשוך תשומת לב,כדי שהאדם שהרגיש בודד יקבל תשומת לב מהאחרים.
לאחר הצגת החלום חוזרים השחקנים והקהל למעגל ומתחיל הדו שיח.
אומר אחד המשתתפים.
"ראיית מופע זה והסיפור גרם לי לחוויה קשה לא נעימה.הוא היה מאוד אינטנסיבי. להט המשחק היה לי קשה לקבלו ריגשית-נפשית.הייתה לי סערת רגשות לא של בלבול אלא של לחץ.אלה היו חומרים לא פשוטים של החיים".
תגובה זו של האיש מהקהל מראה שהמופע השיג את מטרתו . בדיקת רגעים דרמטיים מתוך חייו האישיים מול אנשים שאתה לא מכיר.האדם פוגש את עצמו,מנסה להבין את עצמו ואת תוכו.
שלוש הן השחקניות המשתתפות במופע.
טלי ליברמן המספרת על האונס והחלום . היא עושה זאת ברגש באמינות ובכישרון .
לידה הילה שרעף-גלסר העוזרת ומשחקת את תפקיד השד שבחלום.משחקה טוב מאוד.היא החליפה במהירות הבזק דמויות ונכנסה ויצאה מהן בצורה חלקה ונכונה.היא מתרעמת על המספרת שסיפרה על מה שקרה לה ולאחר מכן בא בטענות ונותנת למאזינים להרגיש אשמים.
רינה לביא משחקת את פקיד המנחה. שואלת את השאלות ודואגת שהערב יזרום בכוון הנכון ובצורה מעניינת ומרתקת והצליחה בכך.
לראות או לא לראות: מופע מעניין ולא שיגרתי.מסקרן ומעורר למחשבה.
נכתב על ידי elybikoret , 22/6/2008 17:30
הכתבה נכתבה בחסות האפ - אתר אירועים, הצגות, הופעות
elybikoret
